תוכן

ג) והנה נתבאר, שהראש דפרצוף הפנימי דמ״ה מתחיל הגלגלתא שלו מטבור דא״ק, ששם מתחילים אח״פ דראש הנקודים, ומסתיים בקרקע האצילות שהוא הטבור דנקודים ופה דראש המ״ה, אשר בהמשך כל המקום הזה מתפשטות ובאות עשר ספירותיו של ראש הנק': גלגלתא עינים אזנים חוטם פה. שגלגלתא עינים ואזנים ה׳״ס ג״ר דראש, וחוטם ופה ה״ס ז״ת דראש כנודע. ונמצא שמשם ולמטה מתפשט הגוף שלו לבי״ע, משא״כ פרצוף החיצוני שהוא מוכרח להתחיל מפה דכללות הראש דנקודים שהוא במקום סיומא דגופא דא״ק, ששם מסתיימים ג״כ ג״ר דראש של הפנימי, ושם מתחיל גולגלתא דחיצוני ונמשך על ז״ת דפנימי עד מלכות שלו, שהוא בסיום אצילות. באופן שכל ע״ס של ראש החיצוני: גלגלתא עינים ואח״פ, תופשים אותו מקום ז״ת של הפנימי בלבד.
אמנם ב' הפרצופים פנימי וחיצוני הללו הם שניהם רק פרצוף הכתר דמ״ה לבד, שנק' עתיק דמ״ה או פרצוף גלגלתא. והוא מטעם שנתבאר בפמ״א דף תרכ״ח ד״ה והנה שמשום שהמ"ן עלו לבינה דכתר שנק' מצח ויצאו ע״ס של ראש ממצח ולמעלה, דהיינו בכח״ב דכתר, ומבינה דכתר ולמטה יצא הסתכלות הב׳ לגמר כלים, שמשם יוצאות ע״ס דגופא בתוך וסוף: שהתוך ה"ס ז״א או חג״ת, והסוף ה״ס המלכות או נה״י, כמ״ש בענה״ק. והנך מוצא אשר ספירת הכתר בלבדה נתפשטה לפרצוף שלם ראש וגוף, שכח׳״ב דספירת הכתר קבלו ע״ס דראש וזו״נ דספי' כתר קבלו ע״ס דתוך וע״ס דסוף. וגם נבחן בו ב' פרצופין: פנימי וחיצוני, שהפנימי מתחיל מפה דראש הא' דנקודים והחיצוני מתחיל מפה הכללי דראש הנקודים, ושניהם יוצאים בזווג בבת אחת כמ״ש בפמ״ס דף שמ״ד ד״ה והנה. וע"כ נבחנים שניהם בבחי' כתר לבד. אמנם ממה שלמטה מכתר עדיין לא יצא כלום, כי כל הזווגים הנ״ל נעשו רק בספירת הכתר שה״ס המצח והגלגלתא בלבד. ומעינים שה״ס חכמה של ראש עדיין לא נעשה שום זווג בהם. ואלה הם דברי הרב בענף מ׳ אות ב׳ בעת שהוברר עתיק עדיין כל מה שלמטה ממנו לא הוברר כלל. והבן היטב.
ואח"ז עלו המ"ן לספירת החכמה, וזווג זה נעשה בפה של ראש דעליון, דהיינו בפרצוף עתיק. וכבר נתבאר שפה דכללות הראש דעתיק הוא בסיום אצילות, וע״כ יצא פרצוף החכמה ג״כ בפנימי וחיצוני, אשר הפנימי מתחיל מפה דג״ר דעתיק דהיינו מבינה דכתר שנק׳ מצח, ונמצא שמלביש לז״ת דעתיק בשוה עם פרצוף חיצון דעתיק. אמנם החיצוני דפרצוף החכמה, נשאר מתחת הפה דכללות דהיינו בבי״ע. ופרצוף הזה נק' א״א שה״ס חכמה דמ״ה שה״ס עינים. ומה שלמטה מחכמה לא נכלל כלום בזווג הזה, כנ״ל.
ואח״ז עלו המ"ן לספירת הבינה, והיינו ג״כ בפה דעליונו שהוא א״א. וע״כ יצאה גם הבינה בב' פרצופין פו״ח: שהפנימי מתחיל מבינה דא״א ומלביש לז"ת דא״א, והחיצון מתחת פה דכללות שהוא למטה מז״ת שלו דהיינו בבי״ע. ופרצוף הזה נק' או״א, שה״ס בינה דמ״ה שה״ס אזנים. ונמצא ג״כ שמה שלמטה מבינה לא נכלל כלום בזווג הזה כנ״ל. ועד״ז יצאו זו״נ שה״ס חוטם פה דראש המ״ה, דהיינו ג״כ בפו״ח ע״ד הנ״ל.